46 אחוזים

אתמול הלכתי לישון עם 46 אחוז בבטרייה של האייפון. המטען לא היה לידי והייתי כבר במיטה אז ויתרתי. אמרתי לעצמי שאני אסתדר. יהיה יום קשה מחר אבל אני אשרוד אותו. נרגיע עם היו טיוב, נסגור את הווייז ונמעיט בריפרושים. הכל רק לא לקום עכשיו ולהתחיל להזכר באיזה שקע תקעתי אותו בפעם האחרונה.

מי היה מאמין שמטען של אייפון יהפוך להיות חפץ כל כך מבוקש? חתיכת חוט עם תקע בקצה שעולים ביחד כמעט כמו הקיר עצמו עם השקע שאני מחבר אותו אליו. זה המחיר ואין ברירה. נכון שיש מטענים מזוייפים אבל לכל אחד יש את החבר שידאג להלחיץ אותך לא לקנות חלילה מטען מזוייף. תמיד יש לו סיפורים על מטען מזוייף שחישמל מישהו, או שהתפוצץ למישהו ביד ואין לו קמיצה עכשיו או שמישהי נרדמה ליד מטען מזוייף והוא העיר אותה בלילה ונתן לה מכות... וכל מיני סיפורים כאלה שלא עושים חשק.

זה לא רק אני. כולנו נחוויר מהמחשבה שלא נקבל את עירוי הנוטיפיקיישנים שלנו. יש לנו דחף לקבל איזה מייל לא רלוונטי מאיזה אתר שבטעות נרשמת אליו לפני שמונה שנים, או לראות איזה סרטון של חתול מפליץ בוואטס אפ שהעלו לקבוצה. וזה מטריד אותנו שלא נחשף למידע החשוב הזה.

לפני כמה דקות קפץ לי החלון 'נותרו 10% בסוללה- אישור'. וכמובן שאין לי ברירה אלא לאשר . כי זה הכפתור היחיד שיש! אז למה הפרעתם לי עכשיו באמצע? זה לא שנתתם לי אופצייה אחרת להתמקחות "בוא נסגור על 15% וכולנו מרוצים". אתם יודעים שאני במצב קשה, למה לבאס סתם??

והופס אני על שני אחוז בבטריה. פתחתי בטעות כמה אפליקציות ואני במה שנקרא, מצב סופני. ממש רגע לפני המוות. יש לך שיחה אחרונה למי שאתה רוצה ולהתראות בעולם הבא, עולם שכולו אסימונים.
כשחבר שלך מגלה שאתה על שני אחוז הוא דופק לו מבט כאילו הוא גילה לך נקודת חן חשודה על הגב “אתה יודע שאתה על שני אחוז אחי? כדאי שתטפל בזה, אל תזניח”.

אבל הזנחתי. ועכשיו אני מחוץ לבית בפרפורי גסיסה של אחוז אחד. נראה לי אני קונה מטען מזוייף. שיתפוצץ לי ביד מצידי. כפרה על הקמיצה, העיקר יש לי חתול מפליץ שמחכה לי בוואטס אפ.

שבת שלום (ומוטענת במלואה) לכולם!