זה לא את זה אני...

14 אפריל 2014

זה לא את זה אני...

אז שטפתי את הבית (הליכה על מגבון לח מסביב לסלון זה נחשב?), ניקיתי אבק מהמדפים (תוך כדי שאני משחק במשחק 'כמה אני יכול לנקות עם הסמרטוט בלי לחזור חזרה לכיור ולשטוף אותו') ושאבתי אבק מהשטיחים (או במקרה שלי שאבתי שטיחים מהאבק).
ועכשיו הגיע הרגע העצוב... הפרידה מהחמץ. זה תמיד קשה ממש כמו לקחת הפסקה בקשר. אתה נפרד מהפיתה לשלום ומבטיח לה שעוד מעט תחזרו להיות ביחד. כל כך קשה שאני מעדיף לעשות את זה בטלפון:

"היי פיתוש...את לא עונה אבל חשוב לי להשאיר לך את ההודעה הזאת. את בטח לא מבינה למה הוצאתי אותך מהבית ככה פתאום אבל את צריכה להבין שהמעשה שלי היה כשר. הייתה לנו שנה מדהימה ביחד. באמת רגעים יפים. זוכרת את החומוס המקולקל שניגבתי אתך? את הקבבים המתפרקים שדחסתי לתוכך? את הטחינה שעשתה לך חור בלמטה? אח כמה צחקנו.... ושהכנסתי אותך לטוסטר עם עגבנייה?... טוב נו זה פחות אהבת.

כבר יומיים שאני זורק לפח כל דבר שקשור אלייך. כל פירור שמזכיר לי אותך. אני יודע שזה קשה לך אבל זה לא משהו אישי. פשוט הרגשתי שבא לי קצת לצאת עם מצות אחרות, לפגוש קמחים חדשים. אני צריך את השבועיים האלה. ובבקשה אל תשאירי פה דברים שלך או תתחבאי לי מאחורה שם במקרר. וגם אם תתקשרי ותבכי ותגידי שאת תקועה באיזה מיקרו ושאני אבוא להציל אותך לפני שאת הופכת לגומי, אני לא אענה. אני צריך את הזמן. גם ככה קשה לי.

חשוב לי שתשמעי את זה ממני ולא מאחרים. היום בערב יש לי דייט עם מצה. בבקשה אל תתעצבני. אני יודע בדיוק מה את חושבת עלייה. שהיא ילדה קטנה ומפונקת שאפילו בניגוב של חומוס נשברת. ושבלי אמבטיית מים ומגבת היא משחקת אותה קשה למריחה. וגם שהיא לא מבינה רמזים כי אחרי שאוכלים אותה היא תמיד נתקעת ואף פעם לא יוצאת בזמן. אני יודע הכל. אבל אין לי ברירה. הלילה הזה כולו מצה.

זהו. אני צריך לסיים וגם יש לי עוגיית קוקוס בממתינה. אני אוהב אותך פיתה שלי ומקווה שלא תתייבשי בזמן הזה ותחכי לי רכה וענוגה כמו שתמיד היית. נתראה במימונה. נשיקות".


כל הזכויות שמורות לאורי חזקיה 2009